ארכיון מחבר: גדי

אבות המזון

אז מה היא תזונה נכונה – תזונה בריאה כוללת את כל מה שהגוף שלנו צריך בשביל לתפקד אשר כולל את כל אבות המזון במינונים שונים:

1. חלבונים – החלבונים מגיעים לגופנו יחד עם המזון ומפרקים במערכת העיכול ליחידו המבנה הבסיסיות שלהם – חומצות אמינו. חומצות האמינו מהוות את חומר הבנייה של תאי הגוף, ובאמצעותם הגוף בונה את החלבונים הייחודים שהוא צריך על מנת לתפקד ובכך נבנים השרירים, התאים וההרמונים.
החלבונים מורכבים מ 20 חומצות אמינו עיקריות והרכב החלבונים במזון אינו תואם את הרכב החלבון בגוף.
11 סוגי חומצות אמינו מיוצרות בגופנו ו9 חומצות אמינו גופנו צריך לצרוך באמצעות המזון.
לכן אנו צריכים לצרוך מזון שישלים לנו את חומצות האמינו השונות הנמצאות באוכל מן הצומח כמו: אבוקדו, חיטה מלאה, שקדים, אגוזי ברזיל, אגוזי פקאן, דלעת שומשום, חומוס, עדשים ועוד.

2. פחמימות – פחמימות כוללות סוכרים, עמילנים וסיבים. הפעולה העיקרית של פחמימות הן לספק לגוף אנרגיה, במיוחד למוח ולמערכת העצבים. הפחמימות מתפרקות לגלוקוז והגוף משתמש בגלוקוז כמקור אנרגיה לגוף. ישנן שתי קבוצות של פחמימות : פשוטות ומורכבות. החלוקה לפחמימה פשוטה ומורכבת תלויה במבנה הכימי של המזון וכיצד גופנו משתמש בו לעיכול ולניצול הכוח של הפחמימה. פחמימות פשוטות מורכבות ממולקולת סוכר אחת או שתיים ופחמימות מורכבות בנויות שלוש מולקות של סוכר ומעלה. אז מה ההבדל בין אכילת פחמימה פשוטה למורכבת? הפחמימות הפשוטות הן החד סוכרים והדו סוכרים, שטעמם הינו מתוק (גלוקוז, סוכרוז). פחמימות אלו הן הסוכרים העלולים לגרום להשמנה, לבעיות לחץ דם גבוה. סוכרים אלה מתפרקים ונספגים במהירות בגוף ומעלים במהירות את רמת הסוכר בדם, אך באותה מידה לאחר מכן, חלה ירידת מתח והרגשת רעב בשנית. לעומת זאת, בפחמימות המורכבות יש סיבים תזונתיים ועל כן מתפרקים לאט יותר וביעילות. הפחמימות המורכבות מספקות ויטמינים ומינרלים שהגוף זקוק להם. בשל התפרקותם האיטית רמת הסוכר בדם עולה בצורה איטית והדרגתית, כך שהאנרגיה המסופקת לגוף נשמרת לאורך זמן. גם אם יש בדגן יותר קלוריות כמו בקינואה, הגוף מצליח לפרק את הרכיבים מהר יותר וביעילות רבה יותר ולמקומות הנכונים. לסיכום, הפחמימות הפשוטות הגורם לעודף סוכרים בגוף הופכים לשומנים, הגוף מנצל את כמות הסוכרים הדרושה לו להפקת אנרגיה ואת היתר הוא הופך לשומנים. לכן, הימנעו מאכילת פחמימות פשוטות שרק מזיקות לגופנו, אכלו רק מה שמלא.

3. שומנים – שמנים ושומנים אוגרים בתוכם כמות גדולה מאוד של אנרגיה (תשע קלוריות לגרם).
השומנים מסייעים בספיגת הוויטמינים המסיסים בשומן (ויטמינים A ,D ,E ו־K) ובספיגת קרוטנואידים (בטה קרוטן המצוי בגזרים וליקופן המצוי בעגבניות), ויש להם תפקיד ביצירת מרקם המזון וטעמו. לשומנים יש חשיבות בתהליכים התאיים של יצירת מעטפת התא, ביצירת הורמונים, בהעברת אותות בין תאים, בחילוף החומרים של פחמימות ושומנים ובבקרה על תהליכים כמו אגירת שומן, דלקות, פעילות האינסולין ותפקודים עצביים ובשמירה על טמפרטורת גוף תקינה. חלק מהשומנים מיוצרים בגופנו ואת חלקם אנו מקבלים דרך המזון. את חומצות השומן במזון מחלקים לארבע קבוצות עיקריות:
1. חומצות שומן רוויות – חומצות שומן רוויות נמצאות בדרך כלל בשומן שמקורו מבעלי חיים, במוצרי חלב ובמוצרי בשר וצריכה גבוהה שלו מגבירה את הסיכון למחלות לב וכלי דם. 2. חומצות שומן חד בלתי רוויות – נמצאות בשמנים שמקורם מהצומח והן בריאות יותר. מצויות בשמן זית, בשמן קנולה, באבוקדו, בטחינה, בשקדים, בבוטנים, באגוזי לוז,
3. חומצות שומן רב בלתי רוויות – ישנם 3 סוגים: אומגה 3, 6 או 9. הגוף מסוגל לייצר חומצות שומן מסוג אומגה 9, אך לא אומגה 6 או 3. החומצה האלפא לינולנית היא מקבוצת אומגה 3 – ונמצאת בדגים באגוזים מסוימים (למשל אגוזי מלך). החומצה הלינולאית מסוג אומגה 6 נמצאות בשמנים רבים כמו שמן תירס, טחינה ועוד. חומצות שומן אלו נקראות חומצות שומן חיוניות וזאת משום שאין גופנו מסוגל לייצרן באופן עצמאי.

4. שומן טרנס – שומן טרנס נוצר כאשר מוסיפים יוני מימן לשומן צמחי, תהליך זה מכונה הידרוגנציה. תהליך כימי ההופך שמן צמחי נוזל (בלתי רווי) לשמן מוצק. לכן שומן זה נקרא גם שומן צמחי מוקשה. השימוש בשומן מהסוג הזה מאפשר למזונות שהוא כלול בהם חיי מדף ארוכים יותר. אבל יש לזה גם תופעת לוואי מזעזעת, כי בתהליך הפיכת השמן הנוזל למוצק הופך השמן הבריא לפצצות קטנות המתקתקות בעורקים שלנו. רשויות הפדראליות בארצות־הברית קבעו כי שומן טרנס מסוכן מספיק לבריאותנו כדי לדרוש מחברות המזון לכלול סימון תזונתי שלו בכל המזונות החל מ-2006. מקורות במזון: מרגרינה קשה, מאפים, מלאווח, בורקס, מוצרי בצק קפואים ומזונות מטוגנים.
משימה קטנה – הסתובבו בסופר ובדקו בכמה מוצרים ישנה שומן צמחי, אני מבטיחה כי תהיו מזועזעים מהכמות הגדולה של "פצצות" שאנו מכניסים לגופנו.

4. ויטמינים – ויטמינים הם תרכובות אורגניות הנחוצות לגופנו לצורך פעילותו התקינה. הויטמינים נזקקים בכמויות זעירות של אלפיות עד מיליוניות הגרם. הגוף אינו מסוגל לייצר בעצמו את הויטמנים ולכן הגוף מקבל אותם דרך מזוננו. העדר בויטמינים פוגע בפעילותו התקינה של הגוף ובמיוחד נפגמים התהליכים המטבוליים.
לויטמינים ישנם מאפיינים שונים ולכן יש חלוקה לשתי קבוצות: ויטמינים המסיסים במים או מסיסים בשמן.
הויטמנים המסיסים במים, כוללות את הויטמין C וויטמין B. מאחר שהם מסיסים בתרכובות מימיות, הם נספגים בקלות יחסית ישירות במחזור הדם, בעיקר כשאנחנו אוכלים פירות וירקות.התנועה החופשית יחסית שלהם בדם גורמת להם גם להישטף בקלות דרך הכליות לפני שהם מספיקים להיספג בגוף, לכן הצריכה של וויטמינים אלה מומלצת על בסיס יומיומי ובכמות גבוהה יחסית.
קבוצת הוויטמינים המסיסים בשמן כוללת את ויטמין K, A, ו-E, שמגיעים ממאכלים עתירי שומן כגון מוצרי חלב ושמנים. מאחר שהם אינם מסיסים במים, ההסעה שלהם במחזור הדם מסובכת ודורשת תיווך של חלבונים מיוחדים. עם זאת, אופיים השומני מאפשר להם להישאר יותר זמן במערכת וכך הם נספגים בגוף ונשמרים במאגרים מיוחדים בכבד וברקמות השומן ואיננו צריכים לצרוך אותם בכמויות גבוהות בכל יום.

5. מינרליים – חומרים גיאולוגיים (אנאורגניים) שמצויים בקליפת האדמה והם מגיעים לגופנו דרך המזון אותו אנו צורכים. כמות המינרלים בגופינו מהווה כ-4% ממשקל גופינו, אך יש להם השפעה מכרעת על פעילות הגוף. המינרלים בגוף מזרזים תהליכים כימיים החיוניים להתפתחות הגוף, לרבות, יצירת דם ובניית עצמות, ובנוסף הם מסייעים ביצירת גירוי עצבי ובשמירה על מאזן החומציות, המלחים והנוזלים בגוף.

הסופרדופס – מזונות על

מזונות על הם מזונות בעלי יכולות ריפוי והזנה. הם סוגי המזון העוצמתיים ביותר, הם מכילים בתוכם ויטמינים, מינרלים, אנזימים, נוגדי חמצון ופיטוכימיקלים רבים הפועלים יחדיו בגוף בסינרגיה, באופן שרכיב תזונה אחד מחזק את פעולתו של הרכיב האחר.

הודות לכך, ביכולתם של מזונות אלו לחזק את המערכת החיסונית, לסייע בתהליכי ריפוי ומניעת מחלות, להעלות את רמת האנרגיה והחיוניות ולשפר את הבריאות.
ביכולתם של מזונות העל לשפר את הסימפטומים של כמעט כל מחלה, מזונות העל מגבירים את יצור הסרוטונין, מעוררים את המיניות, ותומכים בניקוי רעלים מהגוף.
הם מזינים את צרכי הגוף לחלבון, לויטמינים, למינרלים ולחומצות שומן חיוניות.
הם גם מהוים מקור מצוין לנוגדי חימצון, חומצות אמינו, אנזימים, וקו- אינזימים וזו רק ההתחלה.

התפתחות צריכת המזון באנושות

בשביל להבין את התפתחות המחשבה על מזון ארצה לחזור לשורשינו ההיסטוריים. התקופה הראשונה אותה אזכיר היא התקופה ההתחלתית משחר האנושות בה בני אדם היו צמחוניים ולמעשה טבעוניים. תזונתו של האדם התבססה על מה שהיה קיים בטבע: פירות, זרעים, שורשים וכל צמח אחר בנמצא שהיה מותאם לאכילה. אז השאלה היא – מתי התחלנו לאכול בשר ? איך אחרי מיליוני שנה בה האנושות מתבססת רק על אוכל צמחוני הפכנו את טבענו לחלוטין והפכנו לקרניבורים? האם גופנו מסוגל בכלל לעכל בשר?

להן מחקרה של קתרין המילטון העוסק באופי תנועת המזון במעיים. קתרין בדקה כיצד מערכת העיכול שלנו מושפעת מאופי התזונה. המשתנה העיקרי במחקר היה אורך זמן העיכול. דרך משתנה זה קתרין הבחינה בין שלושה סוגי עיכול של בעלי חיים: צמחוניים (Herbivorous),
אוכלי כל (Omnivorous) ואוכלי בשר (Carnivorous). במערכת עיכול של בעל חיים צמחוני מזון מן החי ישהה במערכת העיכול 21 שעות ויותר עד שהאוכל יתעכל, לעומת זאת במערכת עיכול של קרניבור המזון ישהה בין שעה לשעתיים. ישנו הבדל עצום בין המערכות המתפקדות בצורה שונה לחלוטין, כל אחת בצורה המתאימה לסוג המזון שהיא צורכת. אז השאלה היא לאן בני האדם שייכים בחלוקה זו?
אז הנה התשובה המפתיעה – מערכת העיכול של בני האדם היא צמחונית.

בהמשך לטענה זו ארצה להביא מחקר התומך בטענה כי בני אדם אינם אמורים לאכול בשר מן החי.
החוקר האמריקאי קולין קמפבל ערך סקר תזונה הנחשב להיות המקיף ביותר שנעשה אי-פעם באוכלוסייה אנושית עם 6,500 נבדקים בסין בשנות השמונים של המאה ה-20 . סקר זה תיעד את הרגלי תזונה, מאפיינים שונים של אורח-חיים, תחלואה ותמותה. הנבדקים עברו בדיקות שתן וגם, תפריטם נבדק במשך שלושה ימים ומזונם עבר ניתוח מעבדה. בשיטה זו נמצאו למעלה מ-8,000 התאמות סטטיסטיות משמעותיות בין משתנים של סגנון חיים, תזונה ומחלות. המחקר התמקד בצריכת חלבון וכתוצאה מזה להתפתחות סרטן הכבד. החוקרים הגיעו למסקנה חד משמעית שכמות אכילת החלבון משפיעה על התפתחות סרטנית ואילו ירידה בצריכת החלבון עוצרת את המשך התפתחותם של תאים סרטניים. נתונים אלה אכן מזוויעים אך לגמרי חיוביים! ראו את הצד הטוב של העניין, אין אנו תלויים בגנים או בתורשה, אלא אנו אלו שיכולים להחליט כיצד יראה עתידנו.

סוכר – המחלה השקטה אך הקטלנית

סוכר, מה אנחנו יודעים על הסוכר? ובכן, לא הרבה כנראה. ברחבי העולם טרנד הסוכר אף פעם לא נגמר, הסוכר נמצא היום בכל מקום, בצורות שונות, כמו: סירופ תירס – סירופ המבוסס על עמילן תירס מעובד ומכיל בעיקר גלוקוז (סוכר), דקסטרוז – שם נרדף לגלוקוז, מלטוז – נוצר כתוצאה מפירוק לתת ועמילן לסוכרים פשוטים, משתמשים בו בעיקר בלחמים, בירות ומזון לתינוקות, סוכרוז – השם הכימי לסוכר הלבן הרגיל שאנו משתמשים בו, "סוכר הפוך" (Invert sugar). תערובת של פרוקטוז וגלוקוז שנוצרת בעיבוד סוכרוז המשמשת בעיקר לשמירה על טריות המזון.

הסוכר הוא הגורם העיקרי למגפת ההשמנה, לסוכרת, לסרטן, לכולסטרול גבוהה ועוד. אז מה קורה לגופנו שאנו כל כך משתוקקים למתוק? מה קורה כשהלשון שלנו פוגשת סוכר? מה גורם לנו לרצות ממנו עוד ועוד?

האנדוקרינולוג האמריקאי ד"ר רוברט לוסטיג הכריז מלחמה על הסוכר, האחראי לדעתו לרוב המחלות של המאה האחרונה. אז כשאנו אוכלים, קולטני הטעם הנמצאים על הלשון מזהים ברגישות את המאכל ומשייכים אותו למספר טעמים עיקריים ובסיסיים: מלוח, חמוץ, מר או מתוק. בחלק הקדמי של הלשון מצויים הקולטנים לטעם המתוק, ואלו מעבירים אותות ישירים למוח בשרשרת תהליכים הגורמת למוח לשחרר הורמון בשם דופמין.

אותו דופמין, שחקן חשוב במערכת התגמולים וההנאה הרגעית בגופנו, נמצא גם בחומרים כמו אלכוהול, ניקוטין והירואין. אלו מעלים את פעילותו בצורה ניכרת שגורמת לאנשים להרגיש "היי" – ובמילים אחרות, להתמכרות. בדומה לחומרים הממכרים האלה, גם סוכר גורם כאמור לשחרור דופמין, בצורה אלימה פחות מאשר סמים אך ללא ספק ממכרת. אז אפשר להתמכר לסוכר ונראה כי רוב העולם לוקה במחלה זו. לכן, אם סוכר שווה לסם, עלינו להיות זהירים לא להתמכר אליו.

אנשים מכורים לדברי מתיקה בשל צריכת יתר של סוכר. בכל פעם יש צורך לאכול יותר סוכר כדי לחוות ולשחזר את ההרגשה טובה, אבל בכמויות גדולות סף הרגישות יורד, הצריכה עולה ומעגל הקסמים אינו נפרץ. אכלו מאוזן, תיהנו ממה שאתם בוחרים לאכול ושלבו דברי מתיקה בכמות קטנה בתפריט. בצורה כזו לא תפגעו בגופכם, ואף תשמרו על בריאות הנפש.

ההתמכרות לצריכה עודפת של סוכר גורמת לעלייה במשקל. כאשר הגוף מקבל כמות סוכר בצורה זעירה בצורה שהגוף יכול להתמודד איתו, אך שאנו צורכים בצורה מוגזמת, הגוף מפעיל מנגנונים פיזיולוגיים מורכבים והופך את הסוכר העודף לשומנים.

ההתמכרות לסוכר, הצריכה העודפת והעלייה במשקל מעלים את הסיכויים ללקות בדום לב ולחלות בסוכרת.

4 קבוצות המזון

"ועדת הרופאים לרפואה אחראית" – (PCRM) הוא ארגון אמריקאי שנוסד ב-1985, וכיום חברים בו כ-9,000 רופאים ו-120,000 תומכים. הארגון פועל מאז הקמתו לעידוד תזונה מהצומח מסיבות בריאותיות. הפרויקטים שלהם מתמקדים ביתרונות של תזונה צמחית:
"פרויקט הסרטן", העוסק בקשר בין תזונה לסרטן (ובכלל זה בקשר בין צריכת מזון מהחי להתפתחות סרטן) ובתרומתה של תזונה צמחית למניעת התפתחות רוב סוגי הסרטן
סכנות מדיאטת אטקינס (המבוססת על צריכה מוגברת של מוצרים מן החי)
קידום ארוחות צהריים בריאות מהצומח בבתי ספר

תזונה נכונה לילדים
"עצמות חזקות", המפריך את מיתוס נחיצות צריכת מוצרי חלב לבריאות עצם תקינה
הוועדה המליצה על תזונה המבוססת על ארבע קבוצות מזון: דגנים, קטניות, ירקות ופירות. תזונה זו, שהיא צמחית כולה, מספקת לגוף את כל אבות המזון הדרושים לו בצורה מלאה ומאוזנת, מבלי לגרום להצטברות עודפים.

דגנים: אכילת דגנים מספקת לגוף כמות משמעותית של סיבים תזונתיים, מינרלים וויטמינים חיוניים. שני מחקרים נרחבים שכללו כ-200 אלף איש ונמשכו 25 שנה מצאו כי אנשים הצורכים דגנים מלאים באופן קבוע, חיים יותר וסובלים הרבה פחות מסוכרת וממחלות לב. קבוצת הדגנים כוללת: אורז, חיטה, תירס, שעורה, דוחן, קינואה ושיבולת שועל.

קטניות: מכילות כמות גבוהה של סיבים תזונתיים וסיבים מסיסים שמסייעים לאיזון השומני בדם, לחיזוק הפלוקה הטבעית של המעי (החיידקים "הטובים") ולתפקוד תקין של מערכת העיכול. בנוסף, רוב הקטניות כמעט נטולות שומן והן בעלות אינדקס גליקמי נמוך ולכן תורמות לשמירה על משקל תקין, לאיזון משק הסוכר ולתחושת השובע שלנו. בקטניות יש גם כמויות גדולות של רכיבים תזונתיים (פיטוכימיקלים) שמונעים תהליכים חמצוניים בגוף ולכן מגנים על גופינו מתהליכי מחלה והזדקנות מוקדמת.קבוצת הקטניות כוללת: שעועית, סויה, פול, עדשים, אפונה וחומוס. הקטניות מהוות מקור טוב לחלבונים, סיבים (למעט טופו וחלב סויה), ברזל, סידן, ויטמינים מקבוצה B, אשלגן, מגנזיום ואבץ. יש להשרות את הקטניות לפני הבישול ולבשלן בסיר לחץ, או בסיר רגיל לזמן ממושך.

ירקות: הירקות עשירים בסיבים תזונתיים, במינרלים ובוויטמינים. ירקות בעלי עלים ירוקים וברוקולי מהווים מקור טוב במיוחד לסידן ולברזל. ירקות צהובים כהים וכתומים, כגון גזר, דלעת ובטטה, מהווים מקור טוב במיוחד של בטא-קרוטין, ההופך בגוף לוויטמין A.

פירות: טריים מכילים ויטמינים, מינרלים, סיבים תזונתיים וסוכרים טבעיים. פירות הדר, מלונים, קיווי ותות שדה עשירים במיוחד בוויטמין C. פירות טריים מומלץ לאכול בין הארוחות או כארוחה בפני עצמה, ולא לאחר ארוחה כבדה. פירות יבשים הם מקור טוב לסידן.

השילוב של דגן, קטניה וירק יוצר את הארוחה המושלמת. מזון זה יגרום לתחושת שובע אמיתית ולאנרגיה.