ארכיון מחבר: גדי‏

האנשים שמגיעים לחיינו ללוות אותנו בדרכנו, כל אחד בתורו, לעיתים בזוגות, לעיתים מנעורינו, הם משמשים עבורנו כאבני דרך חשובות למסע הלמידה שלנו על עצמנו.

למידה על קשרים בין אנשים היא הכי מסובכת, אולי הכי מעניינת, ואין זה מקרה שאדם נכנס לחיינו. כל אחד, מחוצה לנו, מביא משמעות בין אם בטוב , בין אם ברע, לנו יש בחירה אם להמשיך לשתף אותם בחיינו או שלא. ומאידך אם אדם אינו רוצה עוד להמשיך לקיים עימנו קשר, יש להניח לו, כנראה הסתיים תפקידו בחיינו, לשחרר והמקום הפנוי שהוא הותיר, יתמלא באדם חדש לקשר חדש ומשמעותי יותר. האנשים בחיינו חולפים על פנינו כאילו היינו רכבת שמורידה ומעלה נוסעים זמניים לזמן מוגבל, ויש את אלה שנשארים עד הסוף, לקשר ארוך ומאוד חשוב.

לעיתים נוחלים אכזבות קשות מהאנשים הכי יקרים, או פגיעות מאנשים שהסביבה החדשה שלהם השתלטה על מוחם ושינתה אותם עד לבלי היכר, ויש את המפתיעים לטובה שבכלל לא ציפו מהם, והם איתנים להסב לנו אושר, בכל מחיר, בכל מצב, ממש ערבות הדדית, תוך הקפדה על כבוד ואופטימיות, הקשבה והבנה… יש אנשים שהתנתקו לשנים או חודשים וביום בהיר חידשו הקשר והכל היה פשוט כאילו לא חלף זמן, הם מיד משלימים פערים, ללא טינה, פשוט ממשיכים…

האנשים בחיי, הגיעו בלי שהספקתי לבחור בהם, בפעם הראשונה שראיתי אותם בסעודה, הם היו כל כך מגובשים, הזמינו אותי, מבוכה וקנאה על הקשר היפה שהם בנו להם בחמימות, לא יכולתי שלא להיסחף לתוכם, רציתי להרגיש את החמימות שלהם, להיות חברה שלהם והלוואי ויקבלו אותי, מבטיחה לא להפריע, רק לשבת ביניהם עוד קצת…. התמדתי להגיע כשהזמינו והם קיבלו אותי שווה בין שווים, קשרים שהולכים ומתהדקים ממפגש למפגש, מעמיקים ומשרים ביטחון וכח לכלם באותה מידה. הסביבה היא הבחירה שלי, ואני בוחרת באנשים טובים, שמלמדים אותי את יופי החיבור, דרך דוגמאות אישיות בהתנהגותם הטבעית האיכפתית והזולתנית.

לא בשליטתי

כשהעננים מורידים גשמים על האדמה, זה לא בשליטתי,

כשהציפורים נודדות לארצות רחוקות , לא בשליטתי,

כשרוח חזקה נושבת, זה לא בשליטתי,

שנולדתי להוריי ולא לאחרים, זה לא בשליטתי,

שהשמש זורחת ומפיצה אור, לא בשליטתי,

שדמעה זולגת מעיני העצובה, גם לא בשליטתי,

הדבר היחיד שכן בשליטתי, הוא ההבנה  שהכל לא בשליטתי וכדאי לי מאוד לקבל כל מצב

בהסכמה ושהכל בסופו של דבר בא לטובתי…..

אמרו חכמים:

"אם תיתן לפרה סטייק רך ונוטף שאתה "מת עליו", היא לא תיגע בו. אבל אם תיתן לה עשב שהוא חסר טעם בשבילך, היא תאכל ממנו בתאווה גדולה".

תחליט אייך אתה רוצה לחיות, פרה או אדם.

החיים שאחרי המוות

כתוב – "עולם כמנהגו נוהג" .מה הוא פשר הכתוב הזה?

עכשיו שנראה לכול שהעולם סביבנו משתגע,והמידות שעל

פיהן בנינו את תפיסת החיים שלנו של  חסד, אמת,

צדק ושלום מתרוקנות מתוכן אמיתי,

על מה נבסס את הצביון האנושי שלנו?

אנחנו נצרכים להבין את סיבת ה"שיגעון"

וממנה נבין מנהגו של עולם.

נולדתי למשפחה נורמטיבית לכל הדעות, אבל מגיל מאוד צעיר הפריע לי לראות את אימי במצב תמידי של עצבות, בכי, מסכנות ואומללות – זו היתה הפרשנות של עיני ילדה.

עם השנים סיגלתי לעצמי תפיסה שאעשה הכל על מנת שאמא תהיה מאושרת, אני ארפא אותה וכך ייפסקו הכאב והדמעות ואזכה אחרי הכל למקום מכובד בליבה.

כמעט בכל יום פקדתי את מיטתה, בודקת מה שלום העצבות, והנה היא שם מחכה לי … חסתי על אמי, על אזלת ידה במלחמת החיים שלה. שימחתי אותה, פינקתי אותה כשם שחלמתי שתפנק אותי, החלפתי את תפקידי בתפקידה .

חלפו השנים, בגרתי, התחתנתי, כאשר נחתמה הכתובה, חיי השתנו מקצה לקצה, הוא דרש בכל רגע התייחסות, העביר ביקורת פוגענית ופולשנית על כל דבר, העניש, שיחק ברגשותיי והתנכר לי, עלה בראשי רעיון שעבד עם אמא בילדות, אני אכנע , אתמוך, אכיל והנה כל השמחה תשוב חזרה. שנים של ויתורים, הפחתה טוטאלית מערך עצמי, תלותיות בכל רמ"ח איבריי. וזה רק הלך והחמיר….

היום ממרום גילי, ואכן חלפו להן לא מעט שנים, בכל שעה פנויה העסקתי את עצמי בלמידה וגמיעת כל חומר פסיכולוגי המתייחס לכניעות, וגיליתי לשמחתי שהיא אינה מחזיקה מעמד, גם לה יש תוקף ימי מדף, וברגע שנשברים הכלים – לא משחקים, התסכול שבכניעה הפך למרמור , ואח"כ לשנאה, ולגועל ולמעשה נועז כדוגמת פרידה מוחלטת מהמכניע!!

הכניעה לעולם לא תספק אהבה או הוקרה, נהפוך הוא, היא כלי משחית המבטל את הנפש , התרופה יכולה להיות בצורת עזרה חיצונית של שיחות, תהליך פקיחת עיניים, רצון גדול שיוביל לשינוי ואמונה עצמית, הקשבה לאינסטינקטים – הם יובילו אותך לדרך הנכונה.

ויתור הדדי, כבוד, חברות ותקשורת מביאים הצלחה ושגשוג לזוגיות.

מאחלת הצלחות אהבות רכות ונעימות….

בימי הילדות גדלנו בין בתים, עצים ושדות עם מהווים משותפים, מחוברים אחד לשני, ללא חומות פנימיים וללא אגו, עם השנים הדורות התחלפו, וגדל דור חדש שלא ידע את קודמו, יש לנו נטייה להתרפק על העבר,
נוסטלגיה, אבל בחלוף השנים כל אחד ממשיך את חייו בסביבה שונה ובאופן טבעי, הסביבה היא גורם תורם או הורס, כל אחד מושפע ממנה , המחשבות והרצונות משתנים, האנשים שקרובים אלינו הם אנשים שקרובים פיזית ולא מי שקרוב אלינו ביולוגית, אבל אירועים משפחתיים לפעמים
מעוררים צורך ורצון מחדש כן להיפגש ולהתחבר מחדש, והריחוק של השנים נעלם כאילו לא חלפו השנים, מה כן נשאר , זה חוויות אישיות משותפות, זיכרונות, שלרוב מומתקים עם הזמן, וקשר של דם וביטחון של משפחתיות.

אל תחששו ליצור מחדש קשר משפחתי, אפילו שעברו הרבה שנים, כי בתת מודע לכל אחד יש משפחה שבלב, והיא נשארת חקוקה בתוך ליבנו, כי כך גדלנו, והיא לא נעלמת גם אם כל אחד עובר לסביבה אחרת, אפילו חו"ל , משהו בתוך האדם נשאר מושרש, וזה קשר של דם, אנשים שאליהם אנחנו שייכים מבלי לבחור, ולכן חשוב לתת זמן, מאמץ וכן להתחבר על פי דרישה או יוזמה אישית , יש בזה חמימות והרגשה של קשר שלא מאבד את טעמו לעולם, "לכן פנו לכם מהעסקים המדומים" ושימו לבכם לאהבה ולמשפחה המורחבת….

אח שלי הוא "ילד" גדול. מתנשא לכ- 2 מטר גובהה וכמטר ברוחב הכתפיים. יש לו חזות עם נוכחות , לאח שלי.

לא מזמן הוא  נסע לאמן שומרי ראש דרום אפריקאים ובקטע פרדוקסלי זכה מהם לכינוי גוליית.

בגדול , כישורי קרב רחוב לא נצברים בשום אקדמיה. אפילו לא באימונים. יותר בקרבות אמיתיים בהם דברים מאד חשובים כמו הבריאות ואולי החיים מונחים על הכף. והרומן של אחי עם מכות התחיל בגיל נורא מוקדם.

לפני שעלינו לישראל, אני זוכרת אותו חוזר מהגן, ואחר כך מבית הספר, עם חבורות. מספר שהיו כמה ילדים רעים שאמרו לו שיהודי זה רע.

והוא לא קיבל את הדברים בהבנה…

והילדים לא קיבלו את  אי ההסכמה שלו.

וסבתא חיטאה את התוצאות של הבירור המעמיק.

כשעלינו לארץ ואח שלי חזר עם חבורות מבית הספר סבתא שלי התעניינה על מה רבו.

"הם אמרו שאני רוסי. וזה רע להיות רוסי"  .

זה הוא הבין למרות שעוד לא הכיר טוב את השפה.

אח שלי ,  כמובן, לא קיבל את הדברים בהבנה ובעברית השבורה שלו ניסה להבהיר כמה הם לא צודקים.

אבל הילדים לא קיבלו את  אי ההסכמה שלו.

וסבתא שוב ושוב חיטאה תוצאות  הבירור .

אח שלי גדל ואותם ילדים הפכו לחבריו הקרובים .

למה לו שישמור טינה?

ככה הוא. עם לב פתוח לכולם.

הוא אפילו עוזר לנוער בסיכון. ככה מעצמו בלי תמיכה מאף אחד. מאמן כושר חינם.  עוזר להם לבנות סדר יום , עוזר להסתדר עם עבודה . בונה מהם אנשים במקום שאחרים רק דוחקים אותם למטה. לחלקם עוזר לסיים בגרויות.  כבר כמה דורות של נערים. חלקם בונים משפחות, מסתדרים ואחרי כמה שנים באים להודות לו.

ככה הוא . בא בלב פתוח.

והרבה אמונה בישראל.

גם בצבא התעקש למלא תפקיד סופר משמעותי וקשה. והיה כמה שנים טובות בקבע.
רק שלא מזמן הלב שלו נשרט, וניראה לי , שגם האמונה במדינה נסדקה.

כשתורמים ומשפיעים רואים הרבה חולי במערכות.

רואים איך כולם יורקים על הכלל של "ואהבת לרעך כמוך",   שזה הDNA של כל היהדות בכלל.

רואים איך המוטיב הכלכלי והאדרת הטובה הפרטית על טובת הכלל מכרסמת ביסודות המחברים של העם – המשפחה, הדאגה לחלש,  הצבא…

רואים את זה וזה שורט את הלב.

ואיך אח שלי אמר על זה –

"הייתי מסביר להם , נו, שהם לא צודקים. אבל לך תעבור אחד אחד… "

אז בשביל אחי כתבתי מאמר . אולי תהיה פה קצת יותר אהבת הזולת בעקבות זאת.

וזה יעשה קצת רפואה ללב של אח שלי, ועוד רבים אחרים שתורמים ומאמינים..

בינתיים..

עניין הבחירה- החופשית, עניין שתמיד העסיק את האנושות. האם קיימת בכלל בחירה חופשית?

בעולם המדע, מנסים לענות על שאלה זו ולמצוא חוקיות, סיבות-תוצאות, ומשוואות בנושא זה.

המדען פיזיקאי: "מאקס סטגמארק" טוען: "שהאטומים בונים את גופינו, הם כמו אוכל המסודר מחדש.."

כלומר, אכלת נניח חביתה,או מלפפון, האטומים והמולקולות הללו מסתדרים בגופינו מחדש, ובונים אותו.

נשאלת השאלה, האם קיים בהם כעת חופש-בחירה, בגלל שהם כעת חלק מגופינו? הרב דר' מיכאל לייטמן, מדען, מקובל ומרצה בעל שם עולמי, טוען, שבוודאי שלא, שלא רק שלאותם אטומים אין בחירה -חופשית, אלא שגם לאדם עצמו אין בחירה -חופשית (למרות שאולי נדמה לאדם שכן).

רק "מקובל"-שעלה מעל הרצון -לקבל שלו (בעזרת מה שמלמדת אותנו חוכמת הקבלה) רק לו יש חופש -בחירה, לפי המידה שהצליח לעלות מעל הרצון -לקבל שלו.

בטבע קיימים: הדומם, הצומח, החי ובני -האדם, ואין להם שום יסוד או הכנה לבחירה -חופשית, אלא, כולם מתפקדים לפי חוקי- הטבע בו אנו נמצאים.

באחת מהתוכניות העוסקות בקשר בין מדע לקבלה, נשאל דר' מיכאל לייטמן את השאלה הבאה:

עולם המדע, נעזר בחקר שלו את המציאות, בנוסחאות ומשוואות, אולם במשוואה, צד אחד מחייב את הצד השני כך שאין בעצם מקום לדבר על בחירה -חופשית. מה יש לחוכמת – הקבלה לומר על כך?
עונה הרב דר' מיכאל לייטמן, שבחוכמת הקבלה יש המון שרטוטים ונוסחאות בצורת אותיות, אך, אין נוסחאות מתמטיות, כי הן לא מספיק מדויקות, ולא יכולות לתאר, את מורכבות האלמנטים שאנו מודדים. המיוחד באותיות, שהן בנויות, מקוים אורכיים (מלמעלה למטה-קבלה, ומקוים אופקיים- מימין לשמאל-השפעה). המקובל, רואה באותיות "ציור של מצב -פנימי" של הכותב . המקובל הקורא את הכתוב,

הוא בעצם "מבצע" ונמצא במצב -הפנימי, שהמקובל שכתב, רצה להעביר דרך האותיות והמילים. בוודאי שאין לאדם בחירה חופשית, כי כל האותיות שבהן הבורא ברא את העולם, נקבעו מראש.