למה כובע?

מאז ומתמיד חבש האדם כובע למטרות מגוונות. "כובע טמבל" בישראל של תקופת הקמת המדינה, כיפות וכובעים של אנשים דתיים, הברט של הצרפתים, או כובעים בצבא עם סמלי יחידה, הסומבררו של המקסיקנים, כובעים העשויים חומרי טבע של שבטים שלא פגשו את הטלויזיה והציויליזאציה המערבית וכמובן הכובעים המפורסמים של התרבות הבריטית ובהם כובעי משמר המלכה והכובעים של בית המלוכה.

מעניין לבחון דווקא את הפן הנשי של חבישת כובע – הנשען כך נראה, על הפער בגובה הטבעי בין הגבר לאישה. הכובע מאפשר לאישה סוג של השוואה מלאכותית מסוגננת המרמזת על הרצון החבוי להיות מוערכת בחברה כמו הגבר. למרות שהבסיס להיותו של הגבר גבוה מהאישה אינו קשור כלל ליכולות האנושיים הגבוהים של האדם אלא ליכולת ההישרדות והכוח שהיה נחוץ בהישרדות החייתית של מין האדם בימי קדם.

הכובעים נועדו, לקשט ולהבליט את החלק החשוב ביותר בגופו של האדם: הראש! החלק בו נמצאים החושים המרכזיים שלנו, ראייה, שמיעה, טעם, ריח, בעזרתם אנחנו קולטים מסרים חשובים על הסביבה בה אנו חיים ומאפשרים לנו להתמצא ולחלוק עם החברה שסביבנו מנהגים ושפה, להחליף מידע, להכיר אחד את השני ולעזור זה לזה. הכובע בראשו של האדם מעיד על תפקידו, אישיותו ומעמדו בחברה, וגם היום בחברה המודרנית לא ויתרו עליו נשים ואף גברים.

אנחנו מדברים על אנשים "המחזיקים בכמה כובעים" באותה עת (כמה תפקידים) או על אדם שמדבר פעם מנקודת מבטו כבעל כובע אחד, ופעם מנקודת מבטו כבעל כובע אחר. לפי הגישה הפמיניסטית הבחירות שאנחנו עושים לאורך חיינו כמו, מה אנחנו חושבים או חושבות על עצמנו, איזה מקצוע ללמוד, למי אנחנו נישאות וכד', מושפעות לאו דווקא מכישורינו הטבעיים או המוטיבציה שלנו – אלא מהמעמד המגדרי המקובל בדור מסוים. החברה בונה את מעמד הגבר או האישה, מושפעת מהעוצמה הטבעית של החברה. בני אדם כפופים לחוקי החברה ונשמעים להם גם אם בעל כורחם. הסיבה היא, שאדם הוא יצור חברתי הזקוק לקשר חברתי ולכן הנטייה הטבעית שלנו להענות לדרישות החברה. לאורך ההיסטוריה אנחנו מוצאים תרבויות בהן הכתיבה החברה לנשים חבישת כובעים בעלי סגנון מסוים ולגברים כובעים בסגנון שונה ואפשר להיווכח שכל המשתייכים לחברה מסוימת קיבלו על עצמם את הנהוג והמקובל בחברה לתוכה נולדו.

ההיסטוריה של ההיגנייה של הפה

ובכלל מתי הגיעו לעולמנו השינניות או טכנולוגיות פורצות דרך כמו שתלים דנטליים קצרים? קודם כל חשוב לציין שההתפתחויות המקצועיות בתחום הן ללא ספק לטובה והתרומה לשדרוג איכות החיים של מטופלים היא לא פחות ממדהימה. כמו כן חשוב לדעת כי היום שינניות יודעות הרבה יותר על כלל התחומים הקשורים לבריאות השן והפה מאשר לפני חמישים או שמונים שנים. אפשר להגיד שתחילתו של התחום היא כנראה בשנת 1907, לפני יותר ממאה ועשר שנים כאשר רופא שיניים מקונטיקט בשם אלפרד פונז הבין שקיימת חשיבות רבה לטיפול ההיגני בשיניים על מנת לטפל בבקטריות וחידקים בחלל הפה. לשם כך הוא העסיק את בת דודו, איירין ניומן והכשיר אותה לבצע טיפולי מניעה במטופלים שלו. מכאן שניומן היתה השיננית הראשונה בהיסטוריה הידועה לנו שפעלה במרפאת שיניים מוגדרת. אותו רופא הקים שש שנים מאוחר יותר את התוכנית הראשונה להכשרת שינניות אשר המחזור הראשון שלה סיים בשנת 1914. בהתחלה הן כונו אחיות דנטליות או אחיות לבריאות השן עד אשר ניתנה להן ההגדרה החדשה. יש הטוענים כי פעילויות אלו של ד"ר פונז תרמו גם לשיעור המוות הנמוך יחסית בקונטיקט ממגפת השפעת של 1918.

בשנת 1923 הוקמה האגודה האמריקאית לשינניות עם ארבעים ושישה חברים ותוך כעשרים שנים היה ניתן למצוא שינניות מוכשרות בכל אחת מהמדינות בארצות הברית. במהלך התקופה הזו חוייבו שינניות לרכוש הכשרה אקדמאית בנושא כדי לזכות לרישיון ועד סוף שנות השישים כבר נכנסו לתוקף בארצות הברית הבחינות האזוריות לקבלת הרישיון.

שכלולים בהיגניית הפה: הומצאו כלים טכנולוגיים שונים לטיפול בחלל הפה, החל ממחטים מעוקלות לניקוי שאריות פסולת בין השינים והסרת אבנית ועד מכשירים חשמליים הפועלים על גלי קול לביצוע הטיפולים הללו. בנוסף ניתן לראות בפיתוח משחות וחומרים להלבנת שיניים או לחידוש מעטפת הפלוראיד סביב השיניים כמו גם המצאת צילומי השיניים ברנטגן פתוחים חשובים. כמו כן נרשמו פטנטים חשובים כגון שתלי בייקון. פרט לשכלולים הטכנולוגיים ניתן לראות גם שינוי חברתי בתחום שהוגדר בתחילה כמקצוע נשי והוגבל לשנים לבנות ועם השנים נפתח לגברים ולנשים ולגברים שחורים.

חוזרים למשרד או נשארים בבית?

עבודה מהבית היתה סביבנו או בשולי שוק העבודה כבר שנים רבות אך החששות מפגיעה בפריון העובדים או ביכולת ההתקשרות בין עובדים מנעה אימוץ רחב שלה. אם תפתחו עכשיו או לפני מספר שנים אתרי חיפוש עבודה ותחפשו מודעות דרושים בתחומים שונים עדיין לא תמצאו משרות רבות לעבודה מהבית. אך נראה כי משרות מסורתיות רבות התחילו לקבל צורה היברדית אחרי הקורונה ואחרי החוויה של החודשיים שלושה של עבודה מהבית. תקופה ללא פקקים וללא נסיעות עם התנסות בעבודה עם הילדים ברקע. חברות רבות ניצלו את המצב כדי לזרז את המעבר לדיגיטל, לסגור סניפים ולהקטין את כוח העבודה וכנראה שכבר לא תהיה דרך חזרה בחלק מהמקרים. יש גם מקומות שלא נפגעו כמו שוק המשלוחים עם מודעות דרושים בורגר ראנץ או וולט וכמובן דרושים איקאה בחנות שהקדימה את זמנה בפתיחתה.

נראה כי המשבר הנוכחי הביא עימו תובנות שבחלקן מאוששות מחקרים אקדמאיים שנעשו על עבודה מהבית טרום המשבר. לדוגמא במחקר שנעשה בסטנפורד בנושא בשנת 2015 התברר כי העבודה מהבית יכולה להגדיל פרודקטיביות בעד שלושים אחוז, הביאה לירידה של עד שישים אחוזים בהיעדרויות, חתכו בחצי את תחלופת העובדים, הביאו לחסכון בעלויות, צימצום זיהום האוויר וחסכון עצום על נסיעות, שכירות של משרדים, ביגוד, טיסות לכנסים מקצועיים ועוד. הבנקים הגדולים שלמרות הרווחיות העצומה שלהם נמצאים בתהליך מעבר לדיגיטל וסגירת סניפים כדי להגדיל את הרווחיות שלהם עוד יותר. לשם כך הם החלו בתהליך ניסוי גדול של מעבר לעבודה מהבית כדי לצמצמם עוד יותר את מצבת כוח האדם ואת העלויות של שכירות ומבנים. נראה כי אפילו ארגונים בירוקרטים ענקיים משתנים ובוחרים לאמת יותר מהתפיסה הזו.

עם זאת עדיין קיימים קשיים – בעבודה טהורה מהבית וכזו שאינה משלבת עבודה פיזית במשרד קיימים אתגרים לא מעטים. קודם כל משרות רבות קשורות בבילוי או חווית לקוחות המתקיימת בעיקר במימד הפיזי ואינה ניתנת לביצוע בצורה מקוונת. גם הריחוק מהפוליטיקה הארגונית וחוסר הידיעה של עובדים מה נעשה עם עובדים אחרים ואילו סגירות נעשות ללא ידיעה יכולה להוות בעיה. לעיתים בעבודה מהבית יש הסחת דעת וגירויים שונים הפוגעים בעובדים עם משמעת עצמית נמוכה יותר שאינם מסוגלים לייצר לעצמם סדר יום נוקשה ופרודוקטיבי.

עבדות מצרים של כל אחד מאיתנו

אנו עבדים של האגו. אך כיצד נוכל לצאת מהעבדות השולטת עלינו כל משך חינו השלמים? התשובה שניתן למצוא בכל חנות ספרי קודש, באה ומלמדת כי האדם דווקא צריך את האגו, למען התפתחותו הרוחנית, אך כשיעשה באגו שימוש נכון ומדוייק ומטרתי, הדבר נקרא "כוונה".

נסביר בהמשך מהי המשמעות של מילה זו במלואה, אך לצורך הבהר עניין זה,  נכתוב כי זה אם קיים דוקר, הרי כי הוא לא מלבד רופא- כשהנדקר שלידו הנו פציאנט! כאמור, לעולם אדם לא יוכל להתנתק מהאגו, משום והוא מופיע וחי בתוך האדם, עד כי זה אינו מבדיל בינו עצמו, לבין האגו, ונדמה לאדם כי כל שדורש ממנו האגו זוהי בעצם דרישתו שלו עצמו.

שום ניתוח לא יוכל להשיל היצור מאתנו. למעשה בחמשת החושים לא ניתן לזהותו בנו כלל משום והוא חומר אחר מאתנו, הוא חומר של רצון, רצון אגואיסטי ובמאת האחוזים. הכוח היחידי היכול לסייע בלצאת לחופשי מאגו זה, הנו פעולת חיבור עם חברים נוספים המעוניינים גם הם לברוח מאותו יצור השולט עליהם בכל רגע ורגע בחייהם.

בעצם מדובר על כך שהאדם מתחבר בפנימיותו, אל רצונותיהם של האחרים, המעוניינים ביציאה משליטת האגו. הוא מתחבר אל רצונותיהם לקשר עם הכח המפעיל את המציאות, הנקרא טבע או בורא, ואדם זה פועל למלאות את אותם הרצונות באור, בכוח הטבע. גם רצונותיהם הפנימיים הרוחניים, וכן רצונותיהם שלצורך חייהם  הגשמיים. 

מדרך כך הוא יוצא ומשתחרר מרצונות האגו השולט עליו וחי במציאות אחרת, של רצונות רוחניים, של הזולת, של האחר, ואינו נמצא בתוך עצמו, שם שליטת האגו עליו, אלא נמצא באחר כשהוא חי וממלא את רצונות האחר ממש כמו שהם שלו עצמו, לכן כבר האגו אינו שולט עליו יותר.

עצם הזיהוי כי באדם יש יצור רשע, נחשב כשלעצמו כהתקדמות טובה מאוד בהתפתחות של אותו אדם להגשים את מטרת חייו. הדבר אומר כי הארה פנימית בלבו החלה לתת לו להרגיש עניין האגו השולט, והנה יכול הוא להתחיל במסע לשחרור וליציאה לחופשי מהיצור. לא לכל אדם בעולם יש הרגשה זו שבלב, שרוצה לצאת משליטת האגו, אך בשלב מסוים כל בני העולם יוכלו להתרומם מעל האגו- על ידי כוח עליון שיבקשו אותו, לעזרתם. אז כעת, כן כבר מרגע זה ממש, אם תכנס ותלמד שלבי תוכן להתפתחות מתכני החכמה העתיקה בעולם, היא חכמת הקבלה כפי שמלמדים בני ברוך, הרי כי תבין וגם תרגיש כי הכל בעצם נועד לך, להתפתחותך, למען שגשוגך הרוחני. אז למה שלא ומעתה תתחיל לרכוש שיטה לחיים ללא הגבלה בהנאותיך בם?

התמכרויות לניתוחים פלסטיים: כשהפרפקציוניזם הוא יותר מדי

בחברה שלנו כיום זה די נורמלי שאנשים ירגישו שיש דבר אחד או יותר שהם היו רוצים לשנות לגבי המראה החיצוני שלהם ועבור רבים מהם לעבור הליך ניתוחי קוסמטי הוא הפתרון האידיאלי לתיקון המצב. בין הניתוחים הפופלריים ביותר אפשר למצוא שאיבת שומן, מתיחת בטן, ניתוח אף, הגדלת חזה ועוד ועם הזמן כמובן שגם החלפת שתלים. עם זאת ישנם אנשים שעבורם שום כמות של ניתוחים פלסטיים לא תספק את הצורך שלהם בשלמות או לפחות בציור של השלמות שיש להם בראש וכך מתחילה להתפתח לה התמכרות לניתוחים פלסטיים. מדובר למעשה בבעיה פסיכולוגית של חוסר שליטה ברצון לשנות את המראה החיצוני שלך באמצעות ניתוחים פלסטיים, מעין רעב שאינו יודע שובע לשינוי קוסמטי.

נהוג לחשוב כי אנשים שעושים ניתוחים פלסטיים מאושרים או שמחים עם איך שהם נראים ועד כדי כך מאושרים מהתוצאות שהם החליטו לבצע עוד ועוד ניתוחים אך למעשה אלו שעושים מספר רב של ניתוחים פלסטיים לרוב מרוכזים מאוד במראה החיצוני שלהם ובצורה מאוד ביקורתית וחשים חוסר ביטחון עם המראה החיצוני שלה. לצערנו ללא טיפול פסיכולוגי לרוב ניתוחים נוספים אינם משפרים את המצב אלא מעודדים תקווה שעוד ניתוח אחד והכל יסתדר אך הגישה השלילית לגוף של המכורה אינה מאפשרת לה לבסוף לקבל את עצמה ולהיות מאושרת ממצבה

במחקרים רבים עלה הקשר בין התמכרות לניתוחים פלסטיים לבין הפרעה שנקראת BDD – הפרעת נראות גופנית. מדובר במצב פסכיאטרי שמאופיין בעיסוק מתמיד ומדומיין בפגמי גוף קטנים בהופעה החיצונית. עוצמת ההפרעה משתנה בין חולים שונים אבל ברור שהיא גורמת למתח רגשי גבוה ולהשלכות חמורות מאוד על חייהן של החולות כיוון שכקיים חוסר פורפורציה מוחלט בין הפגמים עצמם לאופן בו הם נתפסים. מדובר בהפרעה שפוגעת בכאחוז עד שניים מהאוכלוסיה הכללית והיא מצויה פי 15 בקרב אלו שניגשים לניתוחים פלסטיים. מדובר באנשים שחושבים בצורה אובססיבית על המראה החיצוני שלהם עם מיקוד בפגמים. בחלק מהמקרים החולים נוטים גם להפרעות התנהגותיות אובססיביות כדוגמת התבוננות במראה, השוואה חיצונית לאנשים אחרים, חיטוט בעור, חיפוש מחמאות וחיזוקים וניתוחים עצמיים.