אתר הסבונים של גידי גלבוע

אם "ננפנף" החוצה את השדכן, השמן יצוף על גבי המים. ככה זה כשמנפנפים שדכנים.

למה הכוונה במונח "שמן כלשהו" ? הכוונה היא לכל סוג של שמן נוזלי שעולה לכם בראש, כגון: שמן זית, שמן סויה, שמן תירס, שמן חוחובה, שמן קיק, שמן זרעי ענבים וכדומה – כמו גם לכל סוג של שמן מוצק, כגון: שמן קוקוס, שמן דקל, חמאת שיאה, חמאת קקאו וכדומה. במתכונים באנגלית הוא מופיע תחת הכותרת - OIL.

למה הכוונה במונח "מים כלשהם" ? הכוונה היא למים מזוקקים, מים מינראליים, מי ברז, מי גשמים, מים שנחלטו בהם צמחי מרפא וכדומה [נהוג להשתמש במים מזוקקים].  במתכונים באנגלית הם מופיעים תחת הכותרת Distilled Water או liquid

למה הכוונה במונח "שדכן כלשהו" ? [הנה בא החלק של ההפחדות] ובכן, "שדכן" הוא חומר מתחלב [אל תיבהלו מהמילה הזו, היא לא ממש מוצלחת כדי לתאר את הרעיון] המחבר [משדך] בין חומרים שאין ביניהם זיקה משותפת [כגון מים ושמן] ומונע לאחר מכן את היפרדותם זה מזה. הכוונה היא (בדרך כלל וכמעט תמיד] לחומר ששמו נתרן הידרוקסיד או בשמו העממי "סודה קאוסטית" או "סודה קאוסטיק" [Caustic].

פירוש המונח Caustic הוא – "מאכלת", לא בכוונת מזון [אוכל] שאוכלים, אלא בכוונת חומר מאכל וממיס. מדובר בבסיס חזק שעלול לגרום כוויות קשות בעור, בעיניים ואף בוושט אם נושמים אותו ! גם כמויות זעירות ממנו הן מסוכנות !

לכן, כאשר מכינים סבון טבעי יש ללבוש בגדים בעלי מכנס ושרוול ארוכים + משקפי מגן + מסיכת מגן + כפפות עבות במיוחד. כמו כן יש להשתמש בכלי פיירקס או נירוסטה [לעולם לא אלומיניום]. שומרים את החומר הרחק מהישג ידיי ילדים, ולעולם לא בקרבת חומרי מזון כדי שאיש לא ייטעה לחשוב שמדובר במלח או סוכר [המרקם זהה].

אין שום אפשרות לייצר סבון מוצק ללא נתרן הידרוקסיד !
נסו לערבב שמן עם מים ללא נתרן הידרוקסיד ותחזרו לספר איך, גם כעבור 100 שעות של ערבוב, השמן צף על גבי המים.
[הכימאים יאמרו כי סבון הוא חתונה בין חומצת שומן לבין בסיס כאשר השדכן הוא מים, אך אני מעדיף לדבר בשפת בני אדם ולומר כי סבון הוא חתונה בין שמן לבין מים כאשר השדכן הוא סודה קאוסטית]

סבון מוצק מייצרים בעזרת נתרן הידרוקסיד, וסבון נוזלי מייצרים בעזרת אשלגן הידרוקסיד. הנתרן הידרוקסיד מתנדף מן הסבונים בתהליך הייצור שמשכו מספר שעות, ובתהליך הייבוש שמשכו לא פחות מ - 30 יום.

בעת רקיחת סבונים טבעיים יש לנקוט בכל כללי הבטיחות והזהירות הדרושים והמקובלים, כולל הפחתת הנתרן הידרוקסיד למינימום שבלעדיו לא ניתן לייצר סבון מוצק [לא סבון ביתי בעבודת יד ולא סבון מסחרי, כזה שאתם משתמשים בו ממש עכשיו].

אגב, גם זיתים מושחרים כובשים בסיוע נתרן הידרוקסיד [תודו שלא ידעתם].

במתכונים באנגלית הוא מופיע תחת השם – LYE.

הערה – גם סבונים המיוצרים מפתיתיי גליצרין, מבוססים על נתרן הידרוקסיד. זאת, משום שפתיתי גליצרין הינם תוצרי לוואי של עיסות סבון שנוצרו בסיוע נתרן הידרוקסיד.

יתר על כן, סבון המיוצר מפתיתיי גליצרין מורכב מ – 94% פתיתיי גליצרין ורק 6% [במקרה הטוב] שמנים כלשהם.
זאת, לעומת סבון טבעי אמיתי שבתום תקופת התמצקותו וייבושו מכיל [להוציא המים שמתנדפים] 100% שמנים טובים ונפלאים כדוגמת שמן זית ו/או שמן קוקוס ו/או שמן דקל ו/או חמאת שיאה ו/או חמאת קקאו וכן הלאה. כולם שמנים חלומיים לעור ולנשמה.

סבון המיוצר מפתיתיי גליצרין הוא יפהפה. המרקם שלו עשוי להיות מושך יותר וזוהר יותר ממרקמו של סבון העשוי משמנים טבעיים, אבל מבחינתם של רוקחי סבונים – Soapmakers  שמצאתי ברשת האינטרנט, הוא לא ממש נחשב לדבר האמיתי. אגב, שקיפותו המצודדת של סבון זה נובעת מתוספת כוהל אתילי או אתיל אלכוהול.

באתר שלי ובהמשך, אף אלמד אתכם להכין סבון כזה [קלי-קלות] אשר כלל לא זול לייצר אותו, מכיוון שפתיתיי גליצרין עולים לא מעט כסף. לעיתים הם אף יותר יקרים משמנים. לכן, לא מדובר במוצר זול אלא במוצר שה - Soapmakers לא משתגעים עליו. יש אף כאלה שכלל לא מחשיבים אותו כסבון.

חשוב לציין כי כל אשר כתבתי כאן בנוגע לסבוניי גליצרין, לא מתייחס ולא מתכוון לסבונים העשויים משמנים טבעיים אשר הוספה להם כמות כלשהי של גליצרין [יופי של סבונים] , אלא לסבונים שחלק הארי שבהם עשוי מפתיתיי גליצרין [בדרך כלל 94% פתיתים] אשר הוספה להם [במקרה הטוב] כמות זעירה [6%] של שמנים. אם מייצרים סבונים מפתיתיי גליצרין, אי אפשר להוסיף להם יותר מ 6% שמנים כולל שמנים אתריים. כלומר – סה"כ 6% שמנים לכל היותר.

הערה - הסבונים הטבעיים שאני רוקח ומלמד אתכם לרקוח, לא מכילים נפט או מוצרים המבוססים על נפט או על כימיקלים כלשהם. זה אומר שהם לא מכילים SLS ולא DEA ולא TEA ולא MEA ולא חומרי ניחוח מלאכותיים ולא צבעים מלאכותיים.

הטמפרטורה מזנקת וממריאה ללא אש וללא בישול וללא שום כלום. רק שופכים את הסודה למים ו…הופ הטמפרטורה של המים מנתרת לגבהים מדהימים.

אל תתרגשו אם תראו המון אדים חמים בוקעים מתוך המים, זה טבעי וכך זה צריך להיות. חס ושלום שלא תנשמו את האדים האלה ! זו כווייה בטוחה בוושט ! עובדים עם בגדים בעלי מכנס ושרוול ארוכים + משקפי מגן + מסיכת מגן + כפפות גומי עבות.

הערה: את הפעולה הזו מומלץ לבצע במקום פתוח, הכי טוב בגינה או על גג או על שולחן במרפסת חשופה לחלוטין. כדאי להשאיר את הכלי מחוץ לחדר עד אשר המתכון דורש את שובו להמשך התהליך. כלומר, עכשיו אתם מחוץ לחדר.

טיפ - המים צריכים להיות קרים הישר מן המקרר. זאת, כדי למנוע טמפרטורות גבוהות מאוד ברגע המפגש בין הסודה הקאוסטית לבין המים.

טיפ - את הסודה הקאוסטית שוקלים שניות ספורות לפני שבוזקים אותה אל תוך המים, משום שהיא נוטה למשוך [לספוג] אליה אדי מים מהאוויר. אם אתם מכינים את הסבון ביום לח בקיץ ומשאירים את הסודה הקאוסטית באוויר החדר למספר דקות, תקבלו גוש רטוב של סודה קאוסטית.

הסבר – מקובל לצקת את המים אל תוך השמן ולא להיפך. הגעתי למסקנה כי התבונה שבנוהל זה מבוססת על כללי זהירות: כלומר, יציקת המים אל תוך השמן עשויה למנוע התזת טיפות של מי-סודה קאוסטית, אשר היו עלולות להיווצר אילו היינו יוצקים את השמן אל תוך המים.
סיבה נוספת היא הפרש הגדלים בין שני הכלים: כלי המים קטן יותר [בדרך כלל] מן הכלי המכיל את השמנים. לכן, נוח יותר לצקת מן הכלי הקטן אל הכלי הגדול.
העירוב בין מים לשמן ובין שמן למים, הזכיר לי הכנת מיונז: למיונז יש מכנה משותף עם סבון משום שגם הוא מורכב משמן וממים האצורים בחלמוני ביצים. כאשר מכינים מיונז יוצקים את השמן אל תוך החלמונים המכילים מים [ולא להיפך כפי שמקובל ברקיחת סבון].
ה-"שדכן" המחבר בין השמן לבין המים הוא לציטין המצוי בחלמונים. העניין הוא שבהכנת מיונז אין צורך להקפיד על כללי זהירות, ולכן יוצקים שמן אל תוך חלמונים/מים.
כאשר בחנתי את השערתי [תוך הקפדה רבה מאוד על כללי זהירות כפולים ומכופלים] ויצקתי שמן אל תוך מי-סודה קאוסטית, קיבלתי סבונים זהים לאלה שנרקחו באמצעות יציקת המים אל תוך השמן. אין צורך שתנסו בבית. אתם יכולים לסמוך עלי שזה עובד.

טיפ – אם אתם מסתייעים במדי חום ולא רוצים לבזבז כסף רב, תוכלו לרכוש אותם במשהו כמו 15 עד 20 שקלים האחד, אצל ספקי ציוד ליצרני גבינה, כגון כאן –
http://www.home-cheese.com/scripts/prodView.asp?idProduct=18
או בכל מקום אחר בו נמצאים אחינו יצרני הגבינות. נסו לשאול גם את ג"קומו כאן  http://www.giacommo.net/ משום שגם הוא מייצר גבינות. אגב, הם לא משלמים לי אחוזים. את הראשונים איני מכיר כלל, ועם ג"קומו החלפתי שלוש מילים כאשר קניתי אצלו מדי חום.

טיפ – אם אתם מסתייעים במדי חום ורואים כי קיים הפרש טמפרטורות גדול בין חום השמנים לבין חום המים, תוכלו להשוות את הטמפרטורות באמצעות צינון כלי השמן בתוך סיר גדול עם מים צוננים, או חימומו בתוך סיר גדול עם מים חמים. לא כדאי שתתעסקו עם הכלי המכיל את מי הסודה הקאוסטית וחס ושלום שלא יעלה בדעתכם להכניס אותו למיקרוגל.

הפסקה מתודית – OFF  כאן המקום לעצור לרגע את שטף הכתיבה, לא את שטף הבחישה – ולספר לכם כי יש רוקחי סבונים שבדיוק עכשיו ממירים את מקלון הבחישה שלהם במוט בלנדר = בלנדר ידני חשמלי או איך שקוראים לזה. 
הם עושים זאת ברגע בו העיסה הופכת להיות מבריקה וחלקה לאחר התאוששותה מהלם המפגש שהתרחש בין הסודה הקאוסטית לבין השמנים [משהו כמו לאחר 15 דקות של בחישה במקלון או ב – מטרפה. אני סבור אחרת וממליץ על בחישה של 40 דקות במקלון עץ ורק לאחר מכן המרתו במוט בלנדר].
אם זה מה שבא לכם לעשות [חוסך המון זמן של בחישה] היזהרו לא לשרוף את מנוע מוט הבלנדר. הנוקטים בשיטה זו נוהגים להחליף לסירוגין בין מקל הבחישה לבין מוט הבלנדר על מנת לאפשר למוט הבלנדר להתקרר. יש לטבול את המוט בעיסה, להשקיעו היטב ורק אז להפעילו. אם תפעילו אותו לפני מגעו עם העיסה, צפו לסבון שופע בועות אוויר.

יש גם כאלה שבמקום מוט בלנדר, נוהגים להשתמש במוט של מערבל-צבע הנעוץ במקדחה ידנית. המהדרין רוכשים את המכשיר כולו, כלומר – את מערבל הצבע יחד עם מוט של מערבל צבע [המון כסף]. זהו, הסתיימה ההפסקה המתודית ואתם יכולים לחזור אל הבחישה. אז איפה היינו ? אה כן -
ובוחשים ובוחשים ובוחשים ובוחשים ובוחשים ובוחשים ובוחשים ובוחשים ובוחשים ובוחשים ובוחשים ובוחשים ובוחשים ובוחשים ובוחשים ובוחשים ובוחשים ובוחשים ובוחשים ובוחשים ובוחשים ובוחשים ובוחשים ובוחשים ובוחשים ובוחשים  וזה סיפור של איזה 70 דקות ולפעמים אף יותר [ולפעמים פחות, תלוי בסוגי השמנים ובטמפרטורה השוררת בחדר], עד ש.......רואים מעין חריצים ספיראליים [או גבשושיות כמו של פודינג] שנוצרים בתוך העיסה שמקבלת מרקם של סירופ סמיך או רוטב כבד [אין כמו ניסיון אישי שצוברים עם הזמן]. זה רגע של התעלות הנפש אצל רוקחי סבונים והם מכנים אותו בחיבה בשם: "הסימן" או ה-"עקבות" ובאנגלית TRACE . [החריצים הספיראליים צריכים ללוות כשובל את מקלון או כף הבחישה].

עתה יש להרים את מקלון הבחישה [או את מוט הבלנדר] ולהתבונן בעיסה הנוטפת ממנו: אם היא לא מחליקה כמו מים, אלא "מהססת" בדרכה למטה, כאילו משתדלת להיצמד אליו ואף מותירה חורים קטנטנים במשטח העיסתי שעל פניו היא מטפטפת אל תוך הכלי – היא מוכנה ליציקה: משהו כמו סירופ סמיך או כמו רוטב טריאקי כבד: לא יותר מדי כדי שהעיסה לא תתחיל להתקשות ואז קשה לצקת אותה לתבניות. יש רוקחי סבונים האומרים כי ה-"סימן" עבורם הוא הרגע בו הם יכולים לשלוף את מוט הבחישה מתוך העיסה, ולכתוב עליה את שמם בעזרת הנוזל הזולג מן המוט.

הפסקה מתודית – OFF עבור כל המכורים לשמנים אתריים [אני פריק של שמנים מושרים ולא של שמנים אתריים] הזמן להכנסת שמנים אלה אל תוך העיסה, הוא הרגע בו העיסה מתחילה "לעשות קולות" של או-טו-טו הולכת להתמצק ומקבלת מרקם של סירופ קליל. לא יותר – לא פחות. אל תמתינו להתמצקות בעלת מרקם של סירופ כבד. המכורים נוהגים לטפטף פנימה את השמנים האתריים ומרביצים עוד איזה עשרים עד שלושים בחישות, ככה בשביל המזל ובשביל שהעיסה החמה תתאושש מההלם שנגרם לה כתוצאה מן הרנדוו עם השמנים האתריים הקרים ו...תחזור למרקם הסירופ, עד שתסמיך ותתמצק למרקם המופיע בתצלומים שצילמתי עבורכם.
מה שכן, זהירות ! כבר שמעתי על רוקחי סבונים שהפעולה הזו חירבשה להם את העיסה כולה. הוסיפו לעיסה לא יותר מ – 3% שמנים אתריים מסך כל החומרים שהם שמנים + מים + סודה קאוסטית, כלומר, לדוגמה, לכל היותר -  30 גרם שמנים אתריים לכל 1000 גרם עיסה [1000 גרם עיסה, לא 1000 גרם שמנים].

טיפ: לו אני במקומכם הייתי נוטל מצקת גדולה, טובל אותה בעיסה, מוציא לכלי נפרד את תכולת המצקת, יוצק בזריזות לכלי זה את השמנים האתריים, בוחש היטב ורק אז מחזיר את תכולת הכלי הזה אל הכלי הגדול בו נמצאת העיסה וממשיך לבחוש. פעולה זו מכונה "השוואת טמפרטורות" והיא עשויה למנוע את חירבוש העיסה.
כך אני נוהג גם עם אדמת חוואר בשעת הכנת סבונים של פילינג, אך זאת מסיבה נוספת והיא מניעת גבישים וגבשושים בעיסה. עוד נשוב לדבר על זה בחלק העוסק במתכונים. הבשלנים יודעים בדיוק על אודות מה אני סח, בעיקר אלה הנוהגים להסמיך מרקים.

עצה – אם זו הפעם הראשונה בה אתם מכינים סבון, כדאי לכם להימנע מהוספת שמנים אתריים. יש לכם מספיק "יציקה על הראש" גם בלי זה. לאחר שהכול יצליח לכם בעזרת השם ובעזרת הקפדה על ההנחיות, תוכלו להכניס אותם לתמונה.

אגב, וזה אגב גדול - לסבון טבעי אמיתי משמנים טבעיים - כזה שלא הוספו לו שמנים אתריים - אין כמעט ריח או שריחו עדין-עדין והוא נפלא לעור רגיש ולמגוון ענק של תחלואי עור. ככל שיש יותר ריח, ככה זה סבבה לנחיריים אבל בלגאן לעור. מה גם שמדובר בעיסה חמה שממילא גורמת לנידוף חלק ניכר מניחוחם של השמנים האתריים. שתדעו. [יופי. עכשיו הסתבכתי עם כל הגרופיס של השמנים האתריים].

אז בשביל להתפייס, הנה טיפ למכורים לשמנים אתריים: אם החלטתם להוסיף שמנים אתריים לעיסת הסבון הטבעי שלכם, כדאי שתתרשמו מן הדברים הבאים:
שמנים אתריים נחלקים לשלושה סוגים או שלושה רבדים ששמם [בתרגום חופשי-חופשי מאנגלית]: שמני רובד עליון, שמני רובד אמצעי ושמני רובד תחתון.

החלוקה לרבדים היא על פי נדיפות ניחוחותיהם מן העור. הריחות של השמנים העליונים מרחפים על פני העור ומתנדפים ראשונים. הריחות של השמנים התחתיים שוקעים אל התחתית [אל תוך העור] ומתנדפים באיטיות רבה. אלה שבאמצע, באמצע.

יש אף שמנים שהם בין לבין, כגון שמן אתרי ששמו נרולי שהוא בין האמצע לבין התחתית. שמן ששמו ברגמוט הוא בין העליון לבין האמצע.

א – ממה ? נוכחתי כי יצרנים שונים נוהגים לסווג את השמנים השונים באופנים שונים אלה מאלה, כלומר: כל יצרן על פי טעמו ורגישות חוטמו. אין אחידות. לא ממש. מכל מקום, אנסה להציג לפניכם את עיקרי הדברים. קחו בחשבון כי זו לא תורה מסיני.

שמני רובד עליון  = top notes  
שמני רובד אמצעי  = middle notes
שמני רובד תחתון  = base notes

שמני רובד עליון – הם שמנים אתריים הנחשבים לבעלי ריחות קלילים ומרעננים. ניחוחותיהם מתנדפים מן העור תוך דקות ספורות. משהו כמו 5 עד 10 דקות. זאת, משום שהם בעלי משקל מולקולארי קל. נציגים נבחרים של שמנים אלה הם ריחן – אקליפטוס – לימון - עשב לימון – תפוז – נענע – קינמון - אשכולית ומנדרינה. נהוג להוסיף מהם כ – 20 גרם על כל 1000 גרם עיסת סבון.

שמני רובד אמצעי – הם שמנים אתריים הנחשבים לבעלי ריחות רכים וחמימים המאזנים בין הניחוחות העליונים לתחתיים. שמנים אלה מתנדפים מן העור במהירות פחותה מזו של קודמיהם. משהו כמו 30 עד 40 דקות. זאת, משום משקלם המולקולארי הכבד יותר מן הקודמים. נציגים נבחרים של שמנים אלה הם קמומיל – קצח – גרניום - ג"וניפר – לבנדר - אגוז מוסקט – רוזמרין - עץ התה – מליסה - ברגמוט ונרולי. נהוג להוסיף מהם כ – 7 גרם על כל 1000 גרם עיסת סבון.

שמני רובד תחתון – הם שמנים אתריים הנחשבים לבעלי ריחות עשירים ואינטנסיביים השוקעים אל תוך העור. ניחוחותיהם עזים יותר משני קודמיהם והם מתנדפים מן העור באיטיות רבה. ניחוחות אלה עשויים ללוות אותנו משך היום כולו. זאת, משום שהם בעלי משקל מולקולארי כבד. נציגים נבחרים של שמנים אלה הם ארז – ציפורן – יסמין - פצ"ולי [אני מת על הריח הזה] אלמוג – וניל - מאסק [אוחחחחח איזה ריח מדהים] - ילנג ילנג [אני חתום עליו] – מור – לבונה - ג"ינג"ר וסיסם. נהוג להוסיף מהם כ – 3 גרם על כל 1000 גרם עיסת סבון.

טיפ – בימים בהם טרם רכשתי מיקסר עבור רקיחת הסבונים שלי ונהגתי להכינם בעזרת כף בחישה, קרה שבחשתי ובחשתי ושום כלום – נאדה – גורנישט ! לא סירופ סמיך ולא נעליים. העיסה נותרה דלילה. ובכן, התבאסתי ויצקתי אותה לתבניות כפי שהיא. התעלמתי ממנה 48 שעות והנה זה פלא, יצאו לי סבונים חלום. שופרא דשופרא. הכי טובים שיש. אז מה שאני רוצה לייעץ לכם הוא, שאם כעבור 80 דקות [לא פחות] שאתם בוחשים ובוחשים ולא רואים שום סימן של חריצים ספיראליים [או גבשושיות כמו של פודינג] המלווים כשובל את כף הבחישה, נראה שגם אם תבחשו שעה נוספת לא תראו סימן כזה. אם כך, עשו כמוני וצקו את העיסה אל תוך התבניות. שובו לבקר אותה כעבור 48 שעות וקוו לטוב. זה לא משהו שצריך לקרות, אבל זה קורה. בעיקר בקיץ. אפשרות נוספת ומומלצת היא החלפת כף הבחישה במוט בלנדר ידני חשמלי [אין קשר בין מוט בלנדר לבין מיקסר]. נסו וראו פלאי פלאים.

שלב 11: כיסוי [או אי כיסוי] התבניות לאחר היציקה - עכשיו נדבר על כיסוי או אי כיסוי התבניות. יש המכסים ויש שלא. בהרבה מתכונים רשום כי בשלב זה, לאחר יציקת העיסה אל התבניות, יש לכסותן ולהותירן מכוסות עד לרגע הפתיחה החגיגית, כעבור 48 שעות.
יש, אפילו, סרטון וידיאו בו רואים רוקחת סבונים העוטפת את תבניותיה בלא פחות מארבע מגבות עבות או משהו שנראה כמו שמיכות צמר, כאילו מדובר בתינוק שהיא נאלצת להותירו גלמוד על פסגתו של קרחון מוכה שלגים.
כדאי לכם לראות את סרטון הוידיאו ותוכלו לעשות את זה ממש כאן :
http://www.expertvillage.com/video-series/171_make-soap-video.htm
הסרטון תחת הכותרת How to Make Lye Soap יופי של סרטון ויופי של אתר עם המון סרטי וידיאו בכל תחום שרק עולה לכם בראש. אם הגברת הזו הדליקה אתכם, כמו שהיא הדליקה אותי - תוכלו לפגוש אותה גם כאן, שזה אתר אחר נפלא בפני עצמו המלמד איך להכין סבונים בבלנדר:
http://www.colebrothers.com/soap/blender.html
סבבה. א- ממה ? המתכונים האלה נכתבו באנגליה או במחוזותיה הקפואים של ארה"ב או קנדה. שם, אכן יש לתת את הדעת על אפשרות אשר לפיה טמפרטורת העיסה החמה עלולה לצנוח במהירות, מכיוון שבחדר בו מתייבשים הסבונים שורר קור עז. אכן נכון, שום דבר טוב לא עשוי לצמוח לעיסה אשר הטמפרטורה שלה צונחת במהירות. לא לעיסת סבון ולא לעיסה שנועדה להיות עוגת גבינה [השפיות כאן יודעות על מה אני מדבר].
מצד שני, מכיוון שאנחנו באסיה ומאחר ורוב ימות השנה שוררת אצלנו טמפרטורה נוחה עד חמה, אני מעדיף לא לכסות. בעיקר אם מדובר בתבניות קטנות ודקורטיביות שהכיסוי "מצליח", איכשהו, לגעת בעיסה היצוקה בהן ולהותיר בה כתם מגעיל.

אפשרות נוספת היא לצקת את העיסה אל התבניות כך שהיא לא תגיע לשפתן [לגדותיהן] וממילא הכיסוי יוותר רחוק מן העיסה ויימנע את הכתם. במקרה זה יהיו לכם סבונים קטנים.

אם מדובר בתבנית גדולה כגון קופסת נעליים, אפשר לכסותה עם המכסה המקורי. אם מדובר בתבנית של "אינגליש – קייק", הקפידו שהכיסוי לא יגע בתקרת העיסה, כמו גם שהכיסוי יהיה מחומר סופג [מגבת], שאם לא כן, תיווצרנה עליו טיפות מים כתוצאה מהתנדפות האדים. טיפות אלה תזלוגנה אל ועל תקרת העיסה ותכערנה את המרקם. לא נורא אבל גם לא משהו שאני מתגעגע אליו. כבר קרה לי שכיסיתי באמצעות ספר שכריכתו מבריקה, וזה מה שקרה.
מכל מקום, נסו פעם בלי ופעם עם - ואמצו את התוצאה הנושאת חן בעיניכם.

שלב 12: הכנסת התבניות למקפיא ושחרור הסבונים - כעבור 48 שעות מקפיאים את התבניות במקפיא למשך שעה ולאחר מכן משחררים מתוכן את הסבונים. עושים זאת בלחיצות קלילות על גב התבניות.
הקטע הזה מותנה במרקם הסבונים, שצריך להיות נוקשה דיו על מנת שהסבונים לא יתפוררו ולא יידבקו אל התבניות. בודקים בלחיצה עדינה עם האצבע. ביום חורפי זה הרבה יותר פשוט מאשר ביום קיצי בו הטמפרטורה בחדר מגיעה לכדי 30 מעלות ואף יותר. ביום ממש חורפי, אפשר לוותר על השלב הזה.
טיפ: כאמור, הכי טוב [בעיקר בקיץ] זה להכניס את התבניות למקפיא [פריזר] למשך שעה ורק אז לשלוף מתוכן את הסבונים. לפני האפסון במקפיא, הניחו את התבניות על משטח מוצק ושטוח כלשהו, כגון – ספר. אם לאחר ההוצאה מהמקפיא ולאחר השחרור מהתבניות, הסבונים יתחילו להזיע ולהגיר טיפות [אגלי] מים, לא לגעת ! הטיפות תיספגנה חזרה או תתנדפנה. אם תיגעו או תנסו להבריש או להספיג, תהרסו את המרקם החיצוני. זה לא ייפגע באיכות הסבונים, רק שהם יהיו פחות יפים מאלה שלא נגעו בהם – ואל תשאלו אותי איך אני יודע.

את הטיפ הזה קיבלתי באתר האהוב עלי כאן –
http://millersoap.com/index.html

אם רכשתם "מייטר בוקס" אל תשתמשו במסור המצורף לו. השתמשו בסכין קהה [לא משוננת] או בכלי קונדיטוריה ששמו פלטה = PALETA שנועד במקור למרוח קרמים על עוגות, או בקורץ חריצי גבינה. אני משתמש בפלטה וגם בקורץ גבינה. אם אתם משתמשים בפלטה, קחו בחשבון כי רק קצה אחד שלה מחובר לידית. על הקצה הקוטבי תצטרכו ללחוץ בעזרת מגבת או משהו דומה.

הקמתי את האתר הזה כדי לחלוק איתכם את העונג ואת הידע שצברתי ברקיחת סבונים טבעיים. אני מכין את הסבונים הטבעיים שלי על פי כל כללי הזהירות והבטיחות כפי שהשתדלתי להציג אותם בפניכם על כל צעד ושעל באתר. אתם מוזמנים לקרוא על אודות התהליך גם בקישורים וללמוד גם מהם. במקביל, כל מי שמחליט לרקוח סבונים על פי הכללים שהצגתי או על פי מה שנדמה לו שהצגתי – עושה כן על אחריותו ולא על אחריותי !

התנצלות – בחלק מן המתכונים, ההערות, ההסברים והטיפים - אני חוזר על דברים שכבר נאמרו במקומות אחרים באתר שלי. התייחסתי לטיפים אלה כאילו אתם מתבוננים בהם ובהם בלבד, ואינכם מעיינים בשאר פרקי האתר [ מה שמאוד חבל :) :( ]. העדפתי לחזור על הסברים שכבר נאמרו, נלעסו ונטחנו - מאשר להסתכן במישהו שעלול לפספס משהו. איתכם הסליחה על הניג'וס.