התחלתי לרקוח סבונים בגלל שהייתי שמן.
המשכתי לרקוח בגלל מישהי שאמרה לי שהטחורים הפסיקו לגרד לה.
בעצם, אולי פתחתי לא טוב.
אנסה שוב. התחלתי לרקוח סבונים בגלל שהייתי שמן.
הייתי שמן בגלל שזללתי כמו משוגע.
זללתי כמו משוגע משום שבישלתי כמו מטורף.
אני בשלן.
אני בשלן שמבשל בסיוע נחילי שמן זית והררי חמאה. בישלתי בסטייל צרפתי ואיטלקי.
בצרפת ובאיטליה - ככה מספרים לי - כשנכנסים למטבח של מסעדה, אז ישר בפתח פוגשים שני דליים: הימני מוצף בשמנת והשמאלי בחמאה.
השף יוצק אותן בחדווה אל תוך המחבתות והסירים.
הוא לא מתחיל את הבוקר-טוב ללא איזה שתי מצקות של חמאה ושמנת.
כך נהגו גם במסעדה איטלקית שעשיתי בה את הסטאג' שלי כשלמדתי בתדמור. גם אני יצקתי, רק שהאיטלקים נשארו רזים ואני לא.
זה בטח בגלל חילוף חומרים שונה בין אירופה לאסיה.
בשבוע אחד היה הולך לי בקבוק שמן זית, צמוד לשתי חבילות חמאה - ואני מדבר איתכם על בקבוקים של ליטר ועל חבילות בנות 200 גרם. כך קרה שעליתי על מאזני-שקילה והיה נדמה לי שהמחוג מצביע על 114.
הלכתי להרכיב משקפיים וכשחזרתי, הוא [המחוג] כבר גירד את ה 115 ואני מדבר איתכם על קילוגרמים, לא על ליברות.
כמה, לעזאזל, כבר שוקלים משקפיים ? החלטתי שצריך לעשות משהו והפסקתי לבשל.
המעשה השני שעשיתי היה למחוק את ההקלטות מערוץ האוכל שהזמנתי ב – 'יס מקס'.
בצער גם נפרדתי מהשפים חיים כהן וצחי בוקששתר שהיו התרפיה שלי בערביי שישי.
אף נדרתי להימנע משוטטות בפורומים של מתכונים בתפוז.
רק העניין הוא שבשלן חייב לבשל. אחרת מגרדות לו הידיים. אז גיליתי שהדבר הכי קרוב לבישול, הוא רקיחת סבונים.
חזרתי לצקת שמן זית, להמיס חמאות, לבחוש בקדירות ולבשל צמחי מרפא.
מי שלא בשלן, לא יבין אותי.
בשלנים יבינו משום שבשלנים חייבים לבשל.
גיליתי שאני יכול לנצל את הידע שרכשתי בבישול לטובת הסבונים שלי. רק שסבונים אי אפשר לאכול. רקחתי סבונים וחילקתי לחברים.
אז באה מישהי ואמרה שהטחורים הפסיקו לגרד לה החל מן הרגע בו התחילה להסתבן בסבונים שלי.
אחר כך בא מישהו שהצהיר שמאז שהוא מסתבן בהם, הוטב מצבה של אסטמת העור שלו. אסטמה אטופית.
ידידה פגשה אותי והודיעה שהסבונים שלי מחקו לה פצעיי פסוריאזיס ברגליים.
בקטע הזה כבר לא יכולתי לסגת. כך קרה שהתחלתי לרקוח סבונים בגלל שהייתי שמן.
היום אני רוקח סבונים בשביל הכיף, בשביל ידידים ובשביל רעיון שמנקר לי בראש.
אם הייתי נשיא ארה"ב הייתי אומר שיש לי חזון.
החזון שלי הוא להקים בית מלאכה לרקיחת סבונים שיעסיק נערים ונערות מאוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים.
יש לי עניין אישי בסיפור הזה מכיוון שהבן הצעיר שלי הוא אוטיסט.
מי שלא יודע מה זה אוטיזם, אני אתקשה להסביר לו.
מי שיודע, לא צריך הסברים.
אם אצליח להקים בית מלאכה כזה, אז יופי.
אם לא, אז לא.
בינתיים אני נהנה לרקוח סבונים גם ללא הגשמת החזון.
אז זהו. עכשיו אתם יודעים עלי הכול. כמעט נ.ב. כן, זה אני מהאסטרולוגיה – הטארוט - הנומרולוגיה - הכירולוגיה והגרפולוגיה.
א – ממה ? כאן אנחנו הולכים לדבר רק על סבונים. אף לא מילה על כוכבים ומזלות. | 
