התמכרויות לניתוחים פלסטיים: כשהפרפקציוניזם הוא יותר מדי

בחברה שלנו כיום זה די נורמלי שאנשים ירגישו שיש דבר אחד או יותר שהם היו רוצים לשנות לגבי המראה החיצוני שלהם ועבור רבים מהם לעבור הליך ניתוחי קוסמטי הוא הפתרון האידיאלי לתיקון המצב. בין הניתוחים הפופלריים ביותר אפשר למצוא שאיבת שומן, מתיחת בטן, ניתוח אף, הגדלת חזה ועוד ועם הזמן כמובן שגם החלפת שתלים. עם זאת ישנם אנשים שעבורם שום כמות של ניתוחים פלסטיים לא תספק את הצורך שלהם בשלמות או לפחות בציור של השלמות שיש להם בראש וכך מתחילה להתפתח לה התמכרות לניתוחים פלסטיים. מדובר למעשה בבעיה פסיכולוגית של חוסר שליטה ברצון לשנות את המראה החיצוני שלך באמצעות ניתוחים פלסטיים, מעין רעב שאינו יודע שובע לשינוי קוסמטי.

נהוג לחשוב כי אנשים שעושים ניתוחים פלסטיים מאושרים או שמחים עם איך שהם נראים ועד כדי כך מאושרים מהתוצאות שהם החליטו לבצע עוד ועוד ניתוחים אך למעשה אלו שעושים מספר רב של ניתוחים פלסטיים לרוב מרוכזים מאוד במראה החיצוני שלהם ובצורה מאוד ביקורתית וחשים חוסר ביטחון עם המראה החיצוני שלה. לצערנו ללא טיפול פסיכולוגי לרוב ניתוחים נוספים אינם משפרים את המצב אלא מעודדים תקווה שעוד ניתוח אחד והכל יסתדר אך הגישה השלילית לגוף של המכורה אינה מאפשרת לה לבסוף לקבל את עצמה ולהיות מאושרת ממצבה

במחקרים רבים עלה הקשר בין התמכרות לניתוחים פלסטיים לבין הפרעה שנקראת BDD – הפרעת נראות גופנית. מדובר במצב פסכיאטרי שמאופיין בעיסוק מתמיד ומדומיין בפגמי גוף קטנים בהופעה החיצונית. עוצמת ההפרעה משתנה בין חולים שונים אבל ברור שהיא גורמת למתח רגשי גבוה ולהשלכות חמורות מאוד על חייהן של החולות כיוון שכקיים חוסר פורפורציה מוחלט בין הפגמים עצמם לאופן בו הם נתפסים. מדובר בהפרעה שפוגעת בכאחוז עד שניים מהאוכלוסיה הכללית והיא מצויה פי 15 בקרב אלו שניגשים לניתוחים פלסטיים. מדובר באנשים שחושבים בצורה אובססיבית על המראה החיצוני שלהם עם מיקוד בפגמים. בחלק מהמקרים החולים נוטים גם להפרעות התנהגותיות אובססיביות כדוגמת התבוננות במראה, השוואה חיצונית לאנשים אחרים, חיטוט בעור, חיפוש מחמאות וחיזוקים וניתוחים עצמיים.